<h1>ספר התרומות שער י"ד חלק ז'</h1>
<h2>דף נד:</h2>
והיכא שמת מלוה והניח בנים כולם גדולים ואמר אחד לי צוה אבא ששטר זה פרוע הוא, והשאר אומרים לא פקדנו אבא. על זה מצאתי הר"א אב"ד ז"ל שנסתפק אי אמרינן דכיון דפסיד הוא את חלקו ואתי ואמר קושטא קאמר ומהימן אפילו להפסיד לאחרים, כדאמרינן בפרק הנזקין [גיטין נ"ד ע"ב] בענין ספר תורה, הסופר אומר ספר תורה שכתבתי גוילין שבו לא עבדתים לשמן, ואמרינן עלה שמתוך שנאמן להפסיד שכרו כך נאמן להפסיד ספר [תורה], ע"כ. ומסתברא דהתם שאני דליכא חשש לקנוניא, דהא לית ליה אחר שיעשה קנוניא עמו ומפסיד ואינו מרויח כלום, אבל היכא דיכלין למימר דבהדדי לוה עביד קנוניא כי היכי דלודי ליה דפריעא חיישינן ולא מהימנינן ליה כיון דחב לאחרים. ועיקר דהאי דינא הכי הוא, שאם אותו שטר יוצא מיד אותו אח שאמר שהוא פרוע הפסידו כולן, דמהימן משום מיגו דאי בעי קלתיה [סנהדרין ל"א ע"א], ואם יוצא מתחת ידם הוא הפסיד את חלקו והם נשבעין שלא פקדנו אבא וגובין את חלקם, והכי מסתבר טעמא.
